לפני כחודש הוגש כתב אישום נגד לוחם, אשר מספר ימים קודם לכן חלף ליד מספר כלי נשק שהוצבו תחת השגחה של לוחם אחר, לאחר שחיילי הפלוגה חזרו מהמטווח. לאחר שחלף ליד כלי הנשק, הרים הלוחם ברגע פזיז אחד, את אחד מכלי הנשק, כיוון אותו ולחץ על ההדק. כתוצאה ממעשיו, נורה מכלי הנשק קליע, אשר פגע והרג את חברו של הלוחם. על פי גרסתו של הלוחם, הוא היה משוכנע שהנשק פרוק כיוון שהוראות הצבא מחייבות פריקת כלל כלי הנשק טרם עזיבת המטווח.
הלוחם הועמד לדין, לאחר שנערך לו שימוע ע״י הפרקליט הצבאי הראשי, בעבירה מחוק העונשין שעניינה המתה בקלות דעת. לאחר הרפורמה בדיני ההמתה במדינת ישראל, עבירה זו – יחד עם עבירה נוספת – החליפה את עבירת ההריגה שהייתה קבועה בחוק עד לתיקון.
על פי דיני העונשין הכלליים מטרתה של עבירה זו היא לקבוע, כי אדם שעושה מעשה המביא למותו של אדם אחר, כאשר אותו אדם צפה את האפשרות שמעשיו יביאו למותו של אדם אחר אך סבר, כי יוכל למנוע את התוצאה הקטלנית, הוא אשם בגרימת המוות ״בקלות דעת״. על התביעה להוכיח בנוסף, כי בין המעשה לבין המוות מתקיים קשר ישיר והמעשה היווה את הסיבה – גם אם לא היחידה – למוות. כמו כן, נדרש לבחון האם הייתה זו אחריותו הבלעדית של הנאשם לעובדה שמהנשק נורה כדור אשר הביא לתוצאה הקטלנית.
ייחודיותו של המשפט הצבאי בהקשר זה, היא האופן בו נטו לבחון בתי הדין הצבאיים טענות של נאשמים, כי המפקדים אשר התרשלו בתפקידם – אם בהטמעת כללי הבטיחות שנקבעו בפקודות הצבא ואם ביישום אותם כללים בעצמם – הביאו לניתוק הקשר הישיר בין אחריותו למצב בו ניתן יהיה להרשיע את הנאשם, לכל היותר, בעבירה של גרם מוות ברשלנות.
לכאורה, טענה של הוכחת רשלנותם של המפקדים יכולה להיראות במבט ראשון כשובת לב. המסגרת הצבאית, כמסגרת היררכית נוקשה, מטילה על המפקדים חובות שאינן קיימות בנסיבות אזרחיות ״רגילות״. יחד עם זאת, כבר נקבע בפסקי דין רבים של ביתי הדין הצבאיים, שמטבע שירותם של חיילים, והליך ההכשרה שלהם, הם עצמם מודעים היטב למסוכנות הטבועה בכלי הנשק, והאחריות לו נתונה להם בלבד, כאשר הם מחזיקים בו.
לכן, נטו בתי הדין הצבאיים לייחס דווקא למודעותו של הנאשם, בסמוך ממש לפני לירי שהביא לתוצאה הקטלנית, את המשקל המכריע. כאשר הראיות הראו, כי לפני הירי הנאשם לא התייחס למצבו של הנשק, ולא היה משוכנע שהוא פרוק ולא נשקפת ממנו סכנה, לא היה מנוס מלהרשיע את הנאשם בעבירה של הריגה (כאמור: היום, המתה בקלות דעת).
===
הכותב, עו״ד אלון הראל, הוא עו״ד פלילי, אשר שירת בעבר בתפקיד בכיר בתביעה הצבאית. היום, עו״ד הראל הוא שותף-מייסד במשרד עו״ד כ״ץ, מרגולוב, הראל, שדורג ע״י חברת הדירוגים DUN’S 100, כמשרד עורכי הדין הפליליים המובילים בתחום המשפט הפלילי הצבאי.